פרויקט שביל ישראל הוא פרוייקט טבע-תרפיה מקיף הלוקח שנתיים, בו מרגע הקליטה במסגרת יוצאים בני הנוער למקטעים של שביל ישראל. היציאה למסע מתקיימת כל חודש וחצי למשך שלושה ימים עד ארבעה ימים בליווי צוות טיפולי.. הפרוייקט מאפשר לנערים לעבור מסע עצמי של התמודדות אישית בתנאי שטח בסיסיים במטרה לספק להם חווית הצלחה, שייכות וגאווה עד כמה שניתן. ההליכה בשביל ישראל ומגוון ההתמודדויות משמשים ככלי טיפולי דינאמי דרכו משתקפים תהליכים אישיים וקבוצתיים של הנערים. דרך המסע הנערים חווים תחושת העצמה ומסוגלות גבוהה התורמת לשיפור איכות חייהם.
היציאה האינטנסיבית לשטח ( 28 ימים בשנה) מאפשרת ליצור תהליך של למידה במספר מישורים. הראשון הוא לימודי- הנערים לומדים על המקומות שבהם הם מטיילים, חוקרים סיפורי מורשת ורוכשים ידע בניווטים.
חברתי- תהליך ההעצמה שקורה במהלך הפרוייקט הוא אישי וקבוצתי כאחד.
כל נער מקבל תפקיד בתוך הקבוצה עם האחריות הנלוות ומתפקד כאחד מתוך חוליה שצריכה להגיע מנקודה א לנקודה ב.
פיסי- הנערים נכנסים לכושר, לומדים לאכול נכון, שומרים על איזונים סוכרים בדם.
קשר לטבע- הנערים מנקים את השבילים במהלך ההליכה, לעיתים עושים פרייוקטים מרוכזים של פתיחת שבילים ועדכון השילוט.
מטרות הפרויקט:
העצמה אישית וקבוצתית של הנערים, תוך מתן חויות הצלחה.
אבחון מעמיק של חוזקות וחולשות הנער.
יצירת קבוצה מנהיגות צעירה.
יצירת אורח חיים בריא המשלב פעילות גופנית ותזונה נכונה.
אופציה 1
"מגיל צעיר הרגשתי חיבור מיוחד לטבע ולאדמה! גדלתי במושב בצפון בסביבה טבעית לחלוטין והטבע תמיד הרגיע אותי ועזר לי להתמודד עם משברים שונים בחיי בצורה פרופורציונאלית ושקולה. יש בטבע עוצמות גבוהות וחזקות שרוב בני האדם מתקשים ואף מפחדים להתקרב אליהם.
אנו חיים בעולם מהיר, טכנולוגי והמדיה על כל סוגיה משתלטת לנו על החיים. בני הנוער כיום מתקשים להיכנס לרבדים עמוקים בנפש מתוך הסחת דעת מתמדת אשר משרתת אותם כמסכה מהתמודדות עם רגשותיהם. אני הרגשתי כמנהל ואיש טיפול - רצון עז להעניק לנוער את האפשרות להתחבר לעצמם דרך הטבע, מתוך החוויות שלי כמתבגר וכאדם בוגר בטבע.
בתחילה, היציאות לטבע נורא הפחידו אותם, משום שהשקט מציף פחדים, חולשות ו"שדים" שהם לא רצו לגעת בהם. אולם, במשך הזמן, עם התקדמות הטיפול ועם החשיפה הקבועה לעולם הטבע - הנערים מצליחים להגיע לרבדים של שקט מתוך התנתקות מהעולם הסוער אותו הם חוו משחר ילדותם, שמלווה אותם לאורך חייהם והשפיע באופן ניכר על ההחלטות שלהם בחיים".
{גידי, מנהל הוסטל בית אשל}
אופציה 2 - סוף הדרך!
אחרי יותר מ-1000 ק"מ ושנתיים של הליכה הגענו לקו הסיום באילת בתחושת גאווה גדולה ובהתרגשות עצומה.
אריסטו אמר פעם "שאין דרך אל האושר-האושר הוא הדרך" ובכל זאת כשרואים את ים סוף מבצבץ בין הרי אילת האדירים זה מרגש..
מרגש במיוחד לעשות את הדרך עם חבורה מופלאה של נערים וצוות שמשקיע מכל הלב ולראות איך כל אחד ואחד מתמודד עם קשיים, אתגרים ופחדים וצולח אותם.
נערים שנמצאים בתהליך טיפולי בהוסטל קרוב לשנתיים. נערים שבאו עם עבר של שימוש בסמים, עם חוויות של כשלון והזנחה. נערים בני 14-18 שראו כל יום כהשרדות, שיצרו לעצמם הרגלים שליליים.
"כשהנפש רוצה הגוף יכול" זאת הסיסמה של ההוסטל וזה מה שמיישמים הנערים יום-יום.
מרגש לראות את העזרה ההדדית, איך לא משאירים אף אחד מאחור, איך נער שהרגליים שלו בוערות מכאב מוצא את הכוח ולוקח תרמיל של חבר שקשה לו יותר.
ברגליים שלנו הלכנו את הדרך הזו ולמדנו שהשביל חכם מההולכים בו, ראינו ביחד כמה שהארץ שלנו יפה,מיוחדת ומגוונת בנופיה.
בדרך הבנו היטב שאי אפשר לבד, למדנו שאנחנו ביחד בסיפור הזה, בסערה ובשרב, במדבר ועל שפת הים.
למדנו להכיר אחד את השני טוב יותר אך יותר מהכול למדנו המון על עצמנו.
אני גאה מאד בנערים ובצוות ומרגיש זכות גדולה להיות שותף לפרויקט עוצמתי ויפה שכזה,
תודה והערכה רבה לצוות שביל ולעמותת ענב שאפשרו לנו לחוות חוויה מיוחדת במינה שללא ספק תלווה אותנו עוד שנים רבות.
(אלירם, מנהל הוסטל טבריה, בסיום שביל ישראל)
